- אונקא
- אוּנְקַי, אוּנְקָאf. (v. אוּנְקָא I, a. אוּנְקְלַי I) 1) neck-shaped, hook, grapple.Pl. (אוּנְקָאוֹת) אוּנְקִיּוֹת. Kel. XII, 2 (Var. in Mish. ed. אוּנְקְלִיּוֹת). Tosef. ib. B. Mets. II, 4 (disting. from אוּנְקְלָאוֹת).( 2) for אונקיא, v. next w.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
